-
גודל תמונה (אורך):
-
70cm
-
100cm
-
150cm
עומד במדבר בשקט, כשהאופק נמתח ממולי כמו נשימה מתמשכת. החום שוקע, הרוח מתרככת, ממתין.
ממתין לרגע שבו סלעי הנחושת יתפסו את האור אחרון, אותו אור סגול־זהוב שמלטף את פסגות תמנע, שמאיר בין חריצי הסלע. בין אבן החול האדומה לעמודי הגרניט העתיקים, מתפזרים נצנוצי המלכיט והמדבר מרגש לא רק בצחיחותו, אלא גם בעושר הסמוי שהאדמה מעניקה לאנושות.
ההרים הרחוקים בעבר השני של קו השבר הסורי–אפריקאי, תזכורת למשהו עצום, משהו עתיק. כמו סוד של עידנים. סלעים, בקעים, כלים של אבן, של נחושת.
המדבר הזה שפתו, המתנה. הוא מעניק לי זמן, זמן להרגיש איך כל קמט של סטייה, כל סדק באבן, כל גוון של חול מתעורר בשקיעה. חושב על משקל ההרים על ליבת כדור הארץ הכתומה הבוערת, את הקרירות שמתחילה לחדור, את השלווה שנושאת עימה הבנה, אנחנו אבק ברוח. אבק מאושר.
במדבר אני מרגיש נוכח ובו זמנית גרגר אפסי ביקום.