בעצם אני חוקר שקט
בשקט אין כלום
בכלום הזה אפשר להרגיש הוויה, אפשר להרגיש כאן ועכשיו. מוחשיות נוכחת של מציאות.
החושים לגמרי איתי, משדרים פנימה צלילות מוחלטת, אני ממש חש את קימור העין השחורה, חש את ניחוח לחות הבוקר, חש את נשימותיי. כף ידי בטוחה שחוותה את מגע הפרווה החלקה הנוקשה, בטוחה שפעם מיששה את הקרניים הקשיחות.
בזכות השקט, כמעט שאני שומע את פסיעת הפרסה העדינה של הצבי רחוק ממני, בעשב הרך.
בשלווה הזו חיים צבאים, הפוך מאיתנו, נוכחים כל רגע במציאות. חיים פחות אבל הרבה יותר.